לכבוד הרה''ג נריה בולאק שליט''א
כתב כת''ר:
שאלה שמעסיקה אותי הרבה. אנחנו חיים כיום המון על הזמנים. יש לנו שעונים. אמנם בעבר לא היה דבר כזה, שעון עם רמת דיוק. וממילא, לגבי כל הזמנים שאנחנו צריכים לדייק את חיינו לאורם, בעניין שקיעת החמה (לכניסת שבת), ובעניין צאת הכוכבים, נץ החמה וכו'... עד כמה זה חשוב ומהותי לדייק ממש לפי השעון, או שאפשר קצת שלא לדייק כשצריך?
למשל, יש מניין פועלים שהוא גבולי עם הנץ, ואני מאוד מקפיד שלא להתפלל לפני הנץ, והמניין מגיע לעמידה 5 דק' לפני הנץ, האם עדיף לי להתעכב קצת ולהתחיל עמידה בנץ, או שזה בסדר וראוי להתחיל תפילה עם הציבור?
בעצם, עומק השאלה היא, בעבר הואיל ולא היו שעונים, אז רמת הדיוק הייתה לפי היכולת שלהם, ותורה לא נתנה למלאכי השרת, ומה שהם משערים כזמן - הם הולכים לפיו, ואולי גם זה נכון לגבינו היום. או שכיום, כשיש רמת דיוק עם השעונים, אנחנו כבר יכולים ומסוגלים לדייק את עצמנו יותר, ולכן צריך ממש להקפיד על הזמנים. ע''כ דברי כת''ר.
א) מצינו שאף בימי התנ''ך ובימי חז''ל היו להם שעונים. ולכן כתוב במלכים ב' פ''כ ט, ''ויאמר ישעיהו זה־לך האות מאת ה' כי יעשה ה' את הדבר אשר דבר הלך הצל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות.'' הרי שהיו להם שעוני שמש.
וגם כתוב במלכים ב' פ''ט יג, ''וימהרו ויקחו איש בגדו וישימו תחתיו אל גרם המעלות, ויתקעו בשופר ויאמרו מלך יהוא.'' ופרש''י שם ''אל גרם המעלות - על דרג שעיא (ת"י), כמין מעלות עשויות למול שעות היום, לדעת צל כל שעה ושעה, כשהצל יורד מעלה אחת היא השעה.'' ופירש הרד''ק שם, ''והוא אבן שמסמנין אותה לדעת השעות.''
וכן הוא במשנה כלים פ''יב מ''ד, ''מסמר הגרע טמא, ושל אבן השעות טהור.'' ופירש הר''ש שם, ''אבן השעות. פי' בערוך תרגום צל המעלות טולא אבן שעיא, ויש בה מסמרים לכוין השעות.''
וכן הוא במשנה עדויות פ''ג מ''ח, ''שלשה דברים רבי צדוק מטמא וחכמים מטהרין. מסמר השולחני, וארון של גרוסות, ומסמר של אבן שעות, רבי צדוק מטמא וחכמים מטהרין.'' ופירש הרמב''ם שם, ''אבן רחבה וחלקה קבועה בקרקע, ומעגלין בה עגול, ובמוצק אותו עגול מסמר עומד על זויות עומדות, והוא נעשה על הרוב פחות מרובע האלכסון באורך, ורושמין באותו עגול קוים ישרים כדרך מלאכות הכלים, וכתוב על כל קו מהם שם השעה שנעשית בשביל אותו הקו, וכל שעה שיפול צל ראשו של אותו המסמר על קו מאותן הקוים, נודע כמה שעות עברו מן היום. ושם כלי זה מפורסם אצל האצטגנינין בלשון ערבי אל בנאטה.'' ע''ש. הרי שהיו להם שעוני שמש.
וגם כתוב במשנה כלים פ''כו מ''ד, ''רבי מאיר אומר צרור שעה טהורות.'' ופירש הר''ש שם ''צרור שעה. בערוך משמע שרוצה לפרש צרור העשוי לידע השעות, דפי' לפני המלכים עושין חכמי האומות צלמים ונותנין בידיהן כ"ד אבנים ותחתיו ספל גדול של נחושת ובסוף כל שעה משליך הצלם מידו אבן אחת לתוך אותו הספל ונשמע קול הספל בכל המדינה ויודעין השעות.'' ע''ש. הרי שבימי חז''ל הוא היה אפשר לפרסם מה השעה בכל המדינה.
ב) ולפי זה שפיר הוא מ''ש במשנה ברכות פ''א מ''ב, ''מאימתי קורין את שמע בשחרית... רבי יהושע אומר עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות.'' וגם מ''ש שם פ''ד מ''א, ''תפילת השחר... רבי יהודה אומר עד ארבע שעות.'' ובמשנה פסחים פ''א מ''ד, לגבי חמץ בערב פסח, ''רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש, ושורפין בתחילת שש. ורבי יהודה אומר אוכלין כל ארבע, ותולין כל חמש, ושורפין בתחילת שש'', שי''ל שהם יכולו לידע שעות אלו ע''י שעון שמש. ואף אפשר להם לפרסם את השעה לכל המדינה כמ''ש הר''ש בשם הערוך הנ''ל. וגם נראה שהמדידה בשעון שמש היא די מדויקת, משא''כ במי שרק רואה את השמש בשמים כדי לערך אם הוא שלש או ארבע שעות וכו'.
וכן נראה לומר ששעון שמש הוא מדויק, שהרי כתוב בפסחים מו. ששיעור חימוץ בעיסה הוא הליכת מיל, ''אמר ר' שמעון בן לקיש כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא מיל, ונימא מיל, הא קמ"ל דשיעורא דמיל כממגדל נוניא ועד טבריא.'' אלא יש להעיר אם האדם הוא בביתו בשעת לישת העיסה, איך הוא יכול לידע שיעור מיל? האם הוא צריך לילך ממגדל נוניא לטבריא! אלא מסתמא שהיו להם שעוני שמש, שהם יכולו לידע זמן שיעור מיל. ולכמה פוסקים הוא שיעור י''ח דקות, ולכן נראה שהם יכולו למדוד לאו רק שיעור רבע שעה וכדומה, אלא אף הדקות, שאם לא תאמר כן איך הם יכולו לידע כמה הוא שיעור מיל כשהם לשו העיסות בבתיהם?
ג) ולפי זה יש לחקור לגבי תחילת זמן נעילה ביום הכפורים, שכתוב בירושלמי בפ' תפלת השחר ובר"פ בתרא דתעניות, ''א"ל רב כד תחמי שמשא בריש דיקלא הב לי גולתי דניצלי נעילה''. ולכן כתב מרן ס''תרכג ב, ''זמן תפלת נעילה כשהחמה בראש האילנות.'' ע''ש.
ונראה שאין סימן זה מדויק כלל, שהרי כשהאדם רחוק מהאילנות אז כשהשמש בראש האילנות הוא זמן יותר מאוחר מכשהאדם עומד קרוב לאילנות. ולכן מצינו שאין שיעור זמן קבוע כלל בזה, וזה קשה שהו''ל לפרש בדיוק מתי תחילת זמן נעילה. ולכן לדוגמא הו''ל לומר שתחילת זמן נעילה היא חצי שעה קודם שקיעת החמה, או י''א וחצי שעות מנץ החמה וכדומה, וכיון שהיו להם שעוני שמש אז כל העם יכולו לידע מתי מתחילה תחילת זמן נעילה, משא''כ כשהם רק אמרו שתחילת זמן נעילה היא כשהשמש בראש האילנות, שאין זה סימן מדויק כלל כיון שזמן זה תלוי בכמה רחוק האדם מהאילנות, והם לא פירשו שיעור לזה, ולכן הוא קשה להבין מאיזה טעם הם רק אמרו השיעור של ''ראש האילנות'' והם לא אמרו שתחילת זמן נעילה היא אחר י''א וחצי שעות וכדומה מתחילת היום כדמצינו לגבי זמן ק''ש ותפילה וביעור חמץ וכו'.
ולכן נראה לחלק, וי''ל כשאמרו חז''ל סימן שהוא אפשר לברר די מדויקת כגון אחר ג' או ד' שעות ביום, אז אף אנו צריכים לדקדק כל מה שאפשר בשעונים שלנו כדי לידע בדיוק אם הגיע זמן זה או לא, אבל כשחז''ל אמרו סימן שאינו מדויק כגון לגבי תחילת זמן נעילה, אז מובן שהם לא הקפידו מעיקרא שזמן זה יהיה מדויק כל כך, שהרי הוא היה אפשר להם לומר סימן מדויק בענין זה כגון אחר י''א ורבע שעה מנץ החמה וכדומה, ועדיין הם לא אמרו כן, ולכן מוכרח לומר שהם לא הקפידו על זמן מדויק בענין זה, ולכן אף אנו אינם צריכים לדקדק כל כך בזה, ולכן אין טעם לדקדק בשעונים שלנו כדי לידע בדיוק מתי מתחילה שעת נעליה, שהרי חז''ל עצמם לא דקדקו בכך אף שהוא היה אפשר להם לדקדק כן בשעונים שלהם.
ד) ועוד י''ל בענין זה, והוא דמצינו שאף בימי חז''ל הם יכולו למדוד השעות בלילה אף שאין השמש בשמים בלילה והם לא יכולו להשתמש בשעון שמש.
וזה כמ''ש הרשב''א בברכות ג: לגבי איך ידע דוד המלך לקום בחצות הלילה, וז''ל ''הכינור היה מנגן מאיליו. פירש רב האיי גאון ז"ל שהיה לדוד סימנא בכנור לידע חצות לילה כגון "פנאגן" שהוא אבן שעות, אף כנור יש לומר מחמת רוח צפונית. ויש לומר דברים אחרים שכינורותיהן משוערות במים או באויר מצד אחר וכל לילה ולילה מציבים אותו לפי שיעור אותו הלילה שבשעת חצות נשמע קול מאותו הכנור, ע''כ.'' ע''ש.
והוא קשה להבין בדיוק למה כיון רב האי גאון, אבל עכ''פ ילפינן מפירושו שהוא היה אפשר להם למדוד השעות אף בלילה. וכן נראה לומר מסברה, שמלבד שעון שמש מצינו בשאר מדינות בזמן חז''ל שהם השתמשו בשעון מים, דהיינו שהיו להם כלי מים שיש בו נקב קטן למטה, ולאט לאט טיפות של מים יוצאות מהכלי, ולכן ביום כשהיו להם שעון שמש הם יכולו לידע כמה מים יוצאים מהכלי בכל שעה ועל פי זה הם עשו רישומים בתוך הכלי כדי למדוד מה השעה. ולכן הם יכולו להשתמש בשעון מים כזה אף בלילה כשאין השמש בשמים כדי לידע כמו שעות כבר עברו בלילה, וגם זה מדידה מדויקת כמו שעון שמש.
וגם אפשר למדוד השעות בלילה בהדלקת שמן שבנר, דהיינו ביום הם יכולים לרשום רישומים בכלי של שמן כשרמת השמן יורדת בכל שעה כשהוא נדלק, ולכן כשהם חוזרים להוסיף עוד שמן באותו כלי בלילה הם יכולים לידע כמה שעות כבר עברו בלילה. ולכן מצינו שאף בלילה הוא אפשר בימי חז''ל למדוד השעה די מדויקת.
וכן הוא, שהם היו בקיאים בכמה זמן איזה שיעור של שמן יכול להדליק, וכמ''ש בשו''ת הרשב''א ח''א ס''שט לגבי הדלקת המנורה במקדש, ''ונותנים בהם שמן כל אחד ואחד חצי לוג כשיעורו לידלק מערב עד בוקר בלילה הגדול שבטבת...''. ע''ש. ולכן הוא אינו קשה לומר שאף הם יכולו לרשום רישומים בנרות שלהם כדי לידע כמה שעות הוא בלילה.
וכן נראה לומר, שיש לשאול איך הוא היה אפשר להם לידע השעות ביום מעונן כבימי הגשמים? איך הם ידעו סוף זמן ק''ש ותפילה וכו'? ונראה לומר שמלבד שעון שמש היו להם שעוני מים וכדומה כדי לידע השעות אף ביום מעונן.
וגם מצינו שכתב הר''ן פ''ג דסוכה (דף יח ע''ב בדפי רי''ף) לגבי האם מותר לאכול קודם שהגיע זמן נטילת לולב, ''ומיהו הני מילי בדאתחיל בתר דמטא זמן חיוביה או סמוך לו דהיינו חצי שעה, אבל אתחיל מקמי הכי אפי' בדאורייתא כיון דאיכא שהות לא מפסיק.'' וכן הוא ברמ''א ס''תרנב ב, ''ואם התחיל לאכול יותר מחצי שעה קודם שהגיע זמן חיובו, אפי' ביום ראשון א"צ להפסיק בדאיכא שהות ביום.'' ופירש המ''ב שם ס''ק ט, ''ר''ל יותר מחצי שעה קודם עמוד השחר''. ע''ש.
וזה קשה, איך היה אפשר להם בימי חז''ל לידע מתי הגיע זמן חצי שעה לפני עמוד השחר, הלא שעון שמש אינו מועיל באותו זמן כיון שעדיין השמש אינו ברקיע! אלא נראה לומר שהיו להם שעונים אחרים ג''כ, כגון שעוני מים וכדומה.
וכן יש לומר לגבי מ''ש הרמב''ם הל' מאכ''א פ''ט הל''כח, ''מי שאכל בשר בתחלה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות.'' ולכן יש לדון בימי חז''ל לגבי מי שאכל בשר באמצע הצהרים, איך הוא יכול לידע מתי הוא מותר לו לאכול חלב בלילה? אלא משמע שהיו להם שעונים שיכולים למדוד השעה אף בלילה.
אלא יש להעיר ממ''ש במשנה יומא פ''ג מ''א-ב ''אמר להם הממונה צאו וראו, אם הגיע זמן השחיטה... מתתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון, והוא אומר הן. ולמה הוצרכו לכך, שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח, ושחטו את התמיד, והוציאוהו לבית השריפה.'' וכתוב גמ' שם כח: ''ומי מיחליף, והתניא רבי אומר אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן, תנא דבי רבי ישמעאל יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן.'' ולכן פירש התפא''י שם ''יום המעונן היה, שאז אור הלבנה מפציע בעלייתו כחמה.'' ע''ש.
ויש לשאול, מאיזה טעם ביום מעונן הם לא השתמשו בשעון מים וכדומה כדי לידע מתי יהיה זמן ''האיר פני כל המזרח''? וי''ל שהם לא השתמשו בשעון כשהוא היה אפשר להם לראות בעיניהם אם האיר כל פני המזרח או לא, ובאותו פעם ביום מעונן הם סברו בטעות שהם לא צריכו לראות בשעון כיון שהם חשבו בטעות שהם ראו אור השמש. ואולי אחר כך ביום מעונן הם השתמשו בשעון מים וכדומה כדי לברר אם באמת האיר פני כל המזרח או לא. וצ''ע.
ה) ולפי זה יש לחקור בקצת סימנים שאמרו חז''ל. ולכן כתוב במשנה ברכות פ'א מ''ב, ''מאימתי קורין את שמע בשחרית. משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי.'' ונראה שאין זה סימן מדויק כל כך, שאין כל בני אדם שווים בענין זה, ולכן יש אדם שיכול להכיר בין תכלת ולבן כשאדם אחר עדיין אינו יכול להכיר. וכן ביום מעונן הזמן הוא משונה מיום שאינו מעונן. ולכן אין בזה זמן מדויק כל כך. ולפי זה יש לשאול, מאיזה טעם לא אמרו חז''ל סימן וזמן יותר מדויק כגון שהגיע זמן ק''ש אחר י''א שעות משקיעת החמה, או אחר י''א ורבע שעה וכדומה, שאז הם יכולים לידע בדיוק מתי היא תחילת זמן ק''ש.
וכן י''ל לגבי שעת הנחת תפילין בבוקר, שכתוב בברכות ט: ''ואחרים אומרים משיראה את חברו רחוק ד' אמות ויכירנו, אמר רב הונא הלכה כאחרים, אמר אביי לתפילין כאחרים.'' וכתבו התוספות שם ד''ה אחרים, ''בירושלמי במה אנן קיימין אי ברגיל אפי' ברחוק טפי חכים ביה, ואי בשאינו רגיל אפילו בקרוב לגביה לא חכים ביה, תפתר ברגיל ואינו רגיל כהדין אכסניא דאתי לקיצין.'' וראיתי בפירוש מבעל ספר חרדים בירושלמי שם (פ''א הל''ב) שכתב ''לקיצין – לפרקים''. וכן הוא בפני משה שם, ''לפעמים הוא בא והלוך לו באכסנאי הזה''. ע''ש.
ויש לדקדק שאף בחבר רגיל ואינו רגיל, עדיין אין סימן מדויק בזה, שמהו השיעור בדיוק של ''לפעמים'', האם הוא פעם אחת בשנה או פעם אחת בכל ששה חדשים או פעם אחת בכל חודש וכו'? וגם אין כל בני אדם שווים בענין זה, שיש אדם שהוא בקיא להבחין חבירו כשיש רק קצת אור ויש אדם אחר שאינו בקיא כל כך. וכן יש שינוי בין כשהיום מעונן וכשהוא אינו מעונן. ולכן מצינו שאין זמן מדויק בזה.
ולפי זה יש לשאול, מאיזה טעם לא אמרו חז''ל סימן יותר מדויק כגון שהגיע זמן תפילין אחר י''א שעות משקיעת החמה, או אחר י''א ורבע שעה וכדומה, שאז הם יכולים לידע בדיוק מתי היא תחילת זמן תפילין.
אלא אף כאן יש לחלק, וי''ל כשאמרו חז''ל שיעור זמן שהוא אפשר לברר די מדויקת כגון אחר ג' או ד' שעות ביום, אז אף אנו בימינו צריכים לדקדק כל מה שאפשר בשעונים שלנו כדי לידע בדיוק אם הגיע זמן זה או לא, אבל כשחז''ל אמרו שיעור זמן שאינו מדויק כגון לגבי תחילת זמן ק''ש או תפילין, אז מובן שהם לא הקפידו מעיקרא שזמן זה יהיה מדויק, שהרי הוא היה אפשר להם לומר סימן וזמן מדויק בענין זה ועדיין הם לא אמרו כן, ולכן מוכרח לומר שהם לא הקפידו על שיעור מדויק בענין זה, ולכן אף אנו אינם צריכים לדקדק כל כך בשיעור כזה, ולכן אין טעם לדקדק בשעונים שלנו כדי לידע בדיוק מתי מתחילה שעת ק''ש או תפילין, שהרי חז''ל עצמם לא דקדקו כל כך, אף שהוא היה אפשר להם לדקדק כן ע''י שעוני מים או שמן בנר כדלעיל.
ולפי זה י''ל שכשאמרו חז''ל שזמן תפילת העמידה הוא בנץ החמה, אז י''ל שזה זמן מדויק שכל אדם יכול להכיר כשהשמש מתחיל לעלות מתחת האופק. ולכן שפיר י''ל שגם אנו צריכים לדקדק בשעונים שלנו כדי לידע מהו שעה מדויקת של נץ החמה. וכן י''ל כשהם אמרו שיש לקיים איזה מצוה עד שקיעת החמה או עד ג' או ד' שעות ביום. אולם כשהם אמרו סימן שאינו מדויק כדמצינו לגבי תחילת זמן ק''ש או תפילין או תפילת נעילה, אז גם אנו אינם צריכים להקפיד כל כך בזמנים אלו בשעונים שלנו. כן נראה לענ''ד.
ואסיים בכבוד רב
מחבר הספר אורחותיך למדני
コメント