האם הצבור פטורים מתחנון בשחרית כאשר הברית נדחית ז' ימים מעת לעת וימים אלו מסיימים רק בצהריים

לכבוד הרה''ג יאיר גריזים שליט''א

כתב כת''ר:

כידוע נהגו ישראל שבעלי הברית מבטלים אמירת תחנון מהציבור. השאלה מה הדין כאשר הברית נדחית ז' מעת לעת והיא תתקיים רק בצהריים, האם גם אז בעלי הברית יבטלו תחנון בתפילת שחרית? או ביותר דקות, אם הז' מעת לעת יעברו בשעה 3 אחר הצהריים ומנחה תתקיים ב2, האם יבטלו תחנון או לא? מצאתי שהגרשז"א כתב לגבי סליחות שאומרים בלילה שמוהל שיש לו ברית ביום לא מבטל מכיוון שזה לא זמנו, לאפוקי מחתן, ואולי יש ללמוד משם. ע''כ דברי כת''ר.

כתב מרן ס''תקנט ט, ''תשעה באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון, בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול ורוחץ ואינו משלים תעניתו, לפי שיום טוב שלו הוא.''

וכתב המ''ב שם ס''ק לז, ''והסכימו האחרונים דהיינו מנחה גדולה אחר חצות היום.'' ע'ש.

וגם כתב רבי ישראל מאיר מזרחי ז''ל בשו''ת פרי הארץ ח''ב א''ח ס''ח, בשם התה''ד והב''ח והמהרש''ל, ''ומאחר דמילה דחויה אית בה חיוב סעודה כבזמנה, הדר דינא לנ''ד דגם שהמילה דחויה והט''ב הוא דחוי, הו''ל כמילה שאורעה ביום ההוא דאמרינן אין משלם להיותו דחוי וקיל טפי, ה''ה והוא הטעם למילה דחויה דאין להשלים. כלל העולה בנד''ד לפי פסק מרן נ''ל לדון דה''ה למילה דחויה דאין להשלים'' ע''ש (ועיין מ''ש אחר כך לפי שיטת הכנה''ג.) הרי מצינו לפי פוסקים הנ''ל, שאף במילה דחויה אבי הבן צריך להתענות רק עד חצות כיון שיום טוב שלו הוא.

אלא לא מצינו חילוק בזה, שלא פירש לנו הפרי הארץ שם שכשהמילה דחויה מפני שהתינוק היה חולה ואין מלין אותו ''עד שיבריא וממתינים לו מעת שנתרפא מחליו שבעה ימים מעת לעת ואז מלין אותו'' כמ''ש מרן י''ד ס''רסב ב, שבזה אבי הבן צריך להתענות עד שיגיע זמן העת לעת, ולכן לדוגמא אם הגיע זמן זה רק בשעת מנחה קטנה אז אבי הבן צריך להתענות עד מנחה קטנה. אלא אדרבה הפרי הארץ השוה לגמרי דין מילה בזמנה לדין מילה דחויה כמ''ש ''לנ''ד דגם שהמילה דחויה והט''ב הוא דחוי, הו''ל כמילה שאורעה ביום ההוא דאמרינן אין משלם להיותו דחוי וקיל טפי.''

וצ''ל שהטעם הוא שכיון שבעצם כל היום הוא כשר למילה, אז אף אם המוהל אינו יכול למול את התינוק רק עד שעת מנחה קטנה כיון דמצד התינוק בעינן מעל''ע, עדיין כל אותו יום הוא יום טוב שלו כיון שמצד היום עצמו הוא כשר למילה באותו זמן, משא''כ בליל ט''ב שאין זה בכלל יום טוב שלו כיון שהלילה מצד עצמו אינו ראוי למילה. הרי דאנו אזלינן בתר צד היום ולא בתר צד התינוק. וזה כמ''ש כת''ר, ''מצאתי שהגרשז"א כתב לגבי סליחות שאומרים בלילה שמוהל שיש לו ברית ביום לא מבטל מכיוון שזה לא זמנו.'' הרי דיש לאזיל בתר אותו זמן אם הוא מצד עצמו ראוי למילה או לא, ואין לדון לגבי התינוק האם מצד עצמו הוא ראוי למילה או לא. ולכן שפיר הוא מה שהפרי הארץ השוה דין מילה בזמנה לדין מילה דחויה, שבשניהם כל היום הוא ראוי למילה וכל היום בכלל יום טוב שלו. 

ולפי זה י''ל בנד''ד לגבי סתם יום שיש מילה דחויה, שכיון שכל היום הוא יום טוב שלו אף כשמצד התינוק המוהל אינו יכול למול אותו אלא רק אחר מעל''ע כגון בשעת מנחה קטנה וכדומה, מ''מ עדיין אין לומר תחנון בצבור באותו יום בשעת שחרית כיון שעדיין שעה זו היא ראויה למילה מצד עצמה ואותה שעה היא ''יום טוב שלו''.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני