האם כרטיס אשראי הוא מוקצה מחמת חסרון כיס או כלי שמלאכתו לאיסור או מוקצה מחמת גופו

לכבוד הרה''ג אלחנן פרינץ שליט''א

א) נראה שהכרטיס הוא אינו בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס כיון שלא מצינו שדרך אדם להניח אותו במקום מיוחד כדי לשמור אותו משבירה או איזה קלקול בגוף הכרטיס. ולכן לפעמים האדם מניח אותו על השלחן בביתו או על מדף ובאיזה מקום אחר. וזה מפני שהכרטיס מצד עצמו הוא קשה, ואף אם הוא נופל על הקרקע הוא לא ישבר כיון שהוא קל ולא כבד. ולכן אין זה דומה לדין חסרון כיס.

וזה כמ''ש בשבת קכג. ''דאמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב הכל מודים בסיכי זיירי ומזורי דכיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום ה"נ מייחד להו מקום.'' ופירש''י שם, ''דקפיד עלייהו - האומן שלא יתלכלכו ושלא יתעקמו. מייחד להם מקום - מקצה להן בידים.'' הרי רק כשיש חשש הפסד בגוף הכלי ומשום זה האדם מייחד לו מקום, אז הוא מוקצה מחמת חסרון כיס.

וזה כמ''ש הרמב''ם הל' שבת פ''כה הל''ט, ''כל כלי שמקפיד עליו שמא יפחתו דמיו כגון כלים המוקצים לסחורה וכלים היקרים ביותר שמקפיד עליהן שמא יפסדו אסור לטלטלן בשבת, וזה הוא הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס. כגון המסר הגדול ויתד של מחרישה וסכין של טבחים וחרב של אושכפים וחצין החרשים וקורנס של בשמים וכיוצא בהן.'' ע''ש. הרי הכלי הוא מוקצה מחמת חסרון כיס רק כשיש חשש הפסד בגופו.

וכן הוא במ''ב בס''שח ס''ק ב, שכתב, ''ר''ל שמחמת חשש הפסד הוא מקפיד עליהם שלא יטלטלם ומקצה אותם מדעתו.'' ע''ש.

וגם כתב המ''ב שם ס''ק ג, ''הקולמוסים - וה"ה שארי דברים שמקפיד עליהם שלא להשתמש בהם תשמיש אחר כדי שלא יתקלקלו כגון מגרה גדולה שמנסרין בה את הקורות או סכין של רצענים או נייר חלק שעומד לכתיבה כמו שכתבו הפוסקים וכל כה"ג.'' ע''ש. ואין חשש זה בכרטיס אשראי, כיון שגופו קשה ואף אם אדם עושה בו איזה תשמיש אחר כגון לגרד גירוד בגופו או כדי לגרוד קצת לכלוך מעל השלחן וכו', אין זה מביא לידי קלקול בגוף הכרטיס. ולכן אין חשש חסרון כיס בזה.

ב) וגם נראה שאין בכרטיס אשראי דין מוקצה מחמת גופו, שהרי הוא אינו כעץ ואבן שאינם מיוחדים לתשמיש, אלא הוא מיוחד לתשמיש.

אלא נראה שזה תלוי במחלוקת אחרונים. ראיתי במ''ב בס''שח ס''ק לד, שהוא הביא דעת המ''א, וז''ל ''וכן נר שלם של שעוה או חלב... כל שהוא עדיין ראויה להדלקה מקרי כלי שמלאכתו לאיסור... כשצריך למקומה של הכלי או שצריך הישראל לגופו... ובספר מור וקציעה מחמיר דאפילו נר שלם ולצורך מקומו אסור לטלטל שאין עליו שם כלי כלל דלא חזי לאכילה ולתשמיש.'' ע''ש.

ודעה הראשונה היא המ''א לפי מה שפירש הבאר היטב שם בס''ק טז, וז''ל ''מותר לטלטל נר שלם של חלב או שעוה לצורך גופו או מקומו כמ''ש ס''ג עמ''א.'' וראיתי לרבי חיא פונטרימולי ז''ל בצפיחת בדבש ס''כח דף ס''ט ע''ד ד''ה ומן, שכתב על מחלוקת זו ''דנר שלם כיון דהוי כלי שרי לטלטלה לצורך גופה ומקומה גם שאינה ראויה לתשמיש דהיתר, לאו הלכתא פסיקתא היא שזו היא סברת הרב באר היטב, אך הרב מו''ק הוכיח במישור לאסור איסור לגמרי ודימהו לצרורות ואבנים דליכא עלייהו תורת כלי אע''ג דחזו לשום תשמיש לא הותר לטלטלה.'' ע''ש.

ונראה שכוונת המו''ק היא, שאין אדם רגיל לשים נר של שעוה על פי צלוחיתו, או ליתן אותו בספר לסימן וכדומה, ולכן כיון שאין לו תשמיש של היתר שהוא רגיל, שוב אין לומר שהוא כלי שמלאכתו לאיסור, אלא הוא מוקצה מחמת גופו. ולכן הוא כתב שם ''ולא עדיף מבשר חי דכי לא חזי לכוס אסור.'' ע''ש. הרי אף בבשר חי אין רגילים להניח אותו ע''פ צלוחיתו וכו'. ולכן י''ל שלדעת המו''ק כרטיס אשראי הוא מוקצה מחמת גופו כיון שאין לו תשמיש רגיל של היתר, וזה דומה לדין נר של חלב.

אלא צ''ל שלפי מה שהבין הבאר היטב בדברי המ''א, שאף שאין שימושים אחרים רגילים, מ''מ עדיין נר של חלב הוא כלי שמלאכתו לאיסור. וכן ראיתי בחיי אדם בכלל סה סוף אות ד, שכתב ''מחמת מלאכתו... ונרות של חלב או של שעוה, ופתילות מצמר גפן''. ע''ש. הרי הוא לא סבר כהמו''ק הנ''ל. וכן ראיתי בגר''ז בס''שח אות לג, שכתב שנר שעוה הוא רק כלי שמלאכתו לאיסור. ע''ש. וכן פסק המ''ב בשער הציון בס''רעט ס''ק ד. ע''ש.

ועוד, אף שסברו התוספות בשבת מז. ד''ה הנח, שפתילות הן כלי שמלאכתו לאיסור, וכן כתב התה''ד ס''פא, וכן הוא בב''י ס''תקיד, ומ''א ס''שח ס''ק יח. מ''מ כתב המו''ק שם ''אף היתר הפתילה עצמה אינה ברור עבתה''ד שהביאו הב''י ס''תקיד'', דהיינו שבתה''ד קודם שהוא הביא מ''ש התוספות הוא מצדד שהפתילה אינה כלי ע''ש. ועיין בכה''ח שם אות ע, שכתב על דעת המו''ק לגבי נר של שעוה או חלב, ''אמנם דעת האחרונים כהמ''א והתו''ש דלצורך גופו ומקומו שרי.'' ע''ש. ולכן נראה שאף אם אין תשמיש של היתר רגיל, עדיין החפץ בכלל ''כלי'', והוא אינו  בכלל מוקצה מחמת גופו.

וכן נראה ממ''ש רש''י לגבי שופר וחצוצרות בשבת לה: וז''ל ''והתניא שופר מיטלטל - לפי שכפוף ראשו וראוי לשאוב בו מים ולשתות התינוק. חצוצרות - פשוטה ואינה ראויה אלא לתקוע והוי דבר שמלאכתו לאיסור ואסור משום מוקצה... הא - דקתני תרוייהו מטלטלין ר' שמעון היא דלית ליה מוקצה.''

הרי לדעת ר''ש דקי''ל כוותיה מותר לטלטל חצוצרות אף שאין לחצוצרות שימוש אחר כלל, ''אלא'' רק לתקוע בו. וכן הוא במאירי שם שכתב ''לענין זה הלכה כר''ש בשבת וכו', ומותר בשניהם, ומ''מ כל שאין גופו ראוי לשום תשמיש, לא של היתר ולא של איסור, אין מטלטלין אותו כלל, כגון אבנים ומעות וכוצא בו.'' ע''ש.

וראיתי לרבי משה בן יוסף לוי ז''ל בתפלה למשה ח''א ס''טז, שכבר האריך בכל זה, ובמסקנה כתב ''מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו, אע''פ שאינו ראוי לשום תשמיש היתר בשבת, שמכוין שתורת כלי עליו ומשתמש בו בימות החול למלאכתו, הרי דרכו בטלטול ככל הכלים, ואינו מקצהו בשבת מלטלטלו.'' ע''ש. (ועיין עוד בארחותיך למדני ח''י ס''סז.)

ולפי כל זה י''ל שאם בכלי שאין שום תשמיש רגיל של היתר עדיין אמרינן שיש לו דין כלי שמלאכתו לאיסור, אז אף י''ל דלא בעינן תשמיש רגיל של היתר כדי לטלטלו לצורך גופו ומקומו, שזה תלוי בזה. וכן נראה מדין שופר הנ''ל, שלא שמענו ולא ראינו מי שרוצה ''לשאוב בו מים ולשתות התינוק'' כמ''ש רש''י הנ''ל, ועדיין נראה שהוא כלי שמלאכתו לאיסור (רמ''א ס''שח ד) ואם יש אדם אחד בעולם שרוצה להשתמש בשופר כדי ''לשאוב בו מים ולשתות לתינוק'', שעדיין מותר לו לטלטל את השופר לצורך זה.

ולכן ה''ה בנד''ד שי''ל שכרטיס אשראי הוא בכלל כלי שמלאכתו לאיסור אף שאין לו שימוש רגיל של היתר. ולכן ממילא שאף מותר לטלטלו לצורך תשמיש היתר בשבת אף שתשמיש זה לא שכיח כלל.

ג) מ''מ עדיין צריך לחקור בזה כיון דמצינו שמעות הן בכלל מוקצה מחמת גופו. וזה כמ''ש הב''י ריש ס''שח, ''הג' - כל דבר שאינו כלי ולא מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון אבנים ומעות וקנים ועצים וקורות ועפר וחול ומת ובעלי חיים וגרוגרות וצמוקים שהם מונחים במקום שמיבשים אותם וכל כיוצא בדברים אלו דלא חזו וזהו מוקצה מחמת גופו.''

ויש להעיר, מאיזה טעם מעות הן מוקצה מחמת גופו, הלא האדם מתקן המעות כמו הוא מתקן שאר כלים, ומעות אינן דומות לאבנים ועצים שאין בהם שום תיקון ע''י אדם. ולכן איך כתב הב''י שמעות בכלל ''כל דבר שאינו כלי''?

ולכן אולי י''ל שאף כרטיס אשראי הוא כמעות, שהאדם משתמש בכרטיס אשראי כדי לקנות חפצים כמו שהוא משתמש במעות כדי לקנות חפצים. ולכן שמא י''ל שמטעם זה כרטיס אשראי הוא מוקצה מחמת גופו.

וכן ראיתי במש''ז ריש ס''שח, שכתב ''וכ''ת מעות למה אסור דהוה מוקצה מחמת גופו ולא מלאכתו לאיסור לסחור בהן שאסור בשבת, י''ל ודאי הכין הוא, ועדיפא קאמר דהוי מוקצה מחמת גופו כאבנים דלא חזי למידי ולא תורת כלי עלייהו ואסור לצורך גופו ומקומו.'' ע''ש. 

וזה כמ''ש הב''י, וגם זה אינו מובן, הלא יש ''תורת כלי עלייהו'' כיון שהאדם מתקן את המעות, וגם הוא ''חזי למידי'' שאפשר לו להשתמש בהן לאיזה צורך אחר כגון לגרוד לכלוך מעל השלחן או מאיזה דבר אחר, או לפעמים לסובב בורג כמו שעושים במברג.

ונראה שהפירוש של ''כלי'' בדיני מוקצה, הוא מה שראוי לעשות בו איזה שימוש. וכן כתב הערוך השלחן ס''שח אות י, וז''ל ''כל מין כלי או כל מין כלי תשמיש, כמו כסאות ושולחנות ומטות וארגזים שמצניעים בהם חפיצים, או קורות המיוחדות לישיבה, אפילו הן גדלות וכבדות הרבה, כיון שיש תורת כלי עליהן מותרין בטלטול בשבת. ואמרינן בעירובין (ק"ב.) 'ההוא שריתא דהוה בי רבי פדת', ו'שריתא' היא קורה (רש"י), דהוו מדלי לה בי עשרה ושדו לה אדשא, שהיתה משא עשרה בני אדם, והתיר משום דהוה תורת כלי עליה, שראויה לישב עליה (שם). וההיא אסיתא דהוה בי מר שמואל דהוה מחזקת חצי כור שרא מר שמואל למשדייה אדשא. אמר תורת כלי עליה..'' ע''ש. הרי בעינן כלי שהוא ראוי לאיזה שימוש.

מ''מ אין זה מספיק לפרש דין מעות, שהלא אף במעות י''ל שהוא ראוי לגרד איזה לכלוך מעל השלחן או איזה דבר אחר. ולכן מאיזה טעם מעות הן מוקצה מחמת גופו ולא מפני כלי שמלאכתו לאיסור?

אלא נראה שיש לחלק, שדרך שימוש במעות היא רק למסור המעות מיד הקונה ליד המוכר, ומלבד מסירה זו האדם אינו עושה מעשה אחר בגוף המעות בשעת קנין, משא''כ בשאר כלים כגון נר חלב הנ''ל שדרך שימושו היא להדליק אותו, וכן בשופר הנ''ל דרך שימושו הוא לתקוע בו, וכן הוא כשאר כלים שהאדם עושה איזה מעשה בשעת שימושם, ולכן שפיר י''ל לדעת המ''א הנ''ל שנר חלב הוא רק כלי שמלאכתו לאיסור. משא''כ במעות שבשעת שימושן האדם אינו עושה מעשה בגוף המעות, אלא בשעת קנין הוא רק מסיר המעות מידו ליד המוכר. ולכן כיון שאין מעשה בעיקר שימוש המעות, אז אין לחוש לאם מפעם לפעם האדם משמש במעות לאיזה שימוש אחר בדרך עראי כגון לגרד הלכלוך מעל איזה כלי וכדומה. ולכן משום זה כתב הב''י לגבי מעות ''דבר שאינו כלי... דלא חזו'', ומשום זה כתב המש''ז הנ''ל ''ולא תורת כלי עלייהו ואסור לצורך גופו ומקומו.''

ולפי זה אין לדמות כרטיס אשראי למעות, שלגבי הכרטיס בשעת קנין האדם צריך לעשות מעשה בגוף הכרטיס, דהיינו להכניס אותו במכשיר או עכ''פ להקיש אותו על המכשיר. ולכן עדיין י''ל שתורת כלי עליו, והוא אינו דומה למעות. ולכן למסקנה נראה שהכרטיס אשראי הוא מוקצה רק משום כלי שמלאכתו לאיסור ומותר לטלטלו בשבת לצורך גופו ומקומו. כן נראה לענ''ד.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני