האם מותר לברך על מגילה שנמצאה ביד גוי, או שמא יש לחוש שהסופר היה רפורמי או שהמגילה היא גזולה

לכבוד הרה''ג משה בוטון שליט''א

כתב כת''ר:

אני מתגורר בפלורידה ארה"ב, לפני כמה חודשים התדפקה גברת גויה על דלת בית מדרשי, ובידיה יריעות מגילת אסתר, היא אמרה שהגיעה מקנדה לביקור, וחברה היהודי ביקש ממנה למכור את המגילה.

מיד נרתמתי להצלת כתבי הקודש מידי הגוי, וקניתי את הירעות במחיר זול. הידיעות הם מגילה שלמה שרק לא נתפרה עדיין. המגילה כתובה על גויל מעובד ומסורטת בכתב אר"י ז"ל יפה ומהודר. לקראת פורים מסרתי את הידיעות לסופר לתופרם, במחשבה לקרות בה את המגילה בציבור. וכפי שלמדתי בש"ך יו"ד רפא סק"ה, בזמננו שאין הגוים יודעים לכתוב באשורית המגילה כשרה, ואין לחוש שנכתבה ע"י גוי. וגם לא חוששים שנכתב ע"י יהודי שלא לשמה, בפרט במגילת אסתר שמעיקר הדין כשרה אף שלא לשמה, כמבואר בחזו"ע פורים עמ' רלד.

אולם הסופר שמסרתי היריעות לידו עורר, למה לא נחשוש שהמגילה שנמצאת ביד הגוי נכתבה ע"י רפורמי המגודר כאפיקורס. ואני רציתי לומר שכיוון שרוב הסופרים כשרים, אין חוששים שהמגילה שנמצאת ביד הגוי נכתבה ע"י אפיקורס או מין. ולא אשתמיט חד מן הפוסקים להזכיר זאת. וכן יש להוכיח מהל' תפילין סי' לט, שאם נמצאו תפילין ביד גוי כשרים, שאין לחוש שהגוי עשאם מפני שאין לו צורך בהם, אבל אם נמצאו ביד כותי חוששים שהוא כתבם ופסולות, ומ"מ בנמצאו ביד הגוי אין חוששים שלקחם מכותי אלא אומרים שמישראל הם.

אם יכול כבוד הרב להשיב לנו את דבר ה' - זו הלכה, האם נוכל לצאת ולהוציא ידי חובה במגילה דנן לכתחלה. ע''כ דברי כת''ר.

א) כתב מרן א''ח ס''לט ו, לגבי תפילין ''נמצאו ביד אינו יהודי ואין ידוע מי כתבם כשרים.'' אלא כתב מרן בי''ד ס''רפא א, לגבי ס''ת ''נמצא ביד כנעני ואינו יודע מי כתבו יש מי שמכשיר ויש אומרים יגנז.'' וידוע הכלל שהדין כי''א בתרא, וכ''ש הוא כשכתב מרן לשון יחיד בתחילה, דהיינו ''יש מי שאומר'', ואז לשון רבים בסוף, דהיינו ''ויש אומרים.'' ולכן יש לחקור בחילוק בין ס''ת ביד גוי שצריך גניזה, ובין תפילין ביד גוי שהם כשרים.

כתב הב''י א''ח ס''לט, ''והרא"ש גורס כגירסת הרי"ף, ופסק ברמזים דספר תורה שנמצא ביד גוי יגנז, וכן כתב רבינו ירוחם בדיני ספר תורה דאזלינן לחומרא, שמא גוי כתבו, וכן כתב גם כן רבינו בהלכות ספר תורה (סימן רפא). ותימה, היאך פסק כאן דכשרים? ואפשר שהוא סובר, דהא דמחמרינן ואמרינן יגנז היינו דוקא גבי ספר תורה, שהגוים עשויים לכתוב ספר תורה לצורך עצמן להתלמד בו, הילכך איכא למיחש שמא כתבו גוי ומשום הכי אמרינן יגנז, אבל תפילין שאין הגוים עשויין לכתבן לפי שאינן צריכים להם, לא אזלינן בהו לחומרא אלא נקטינן כמאן דמכשיר. ואף על גב דבנמצאו ביד מין אמרינן יגנזו, התם היינו טעמא משום דדרך מין לכתוב, איכא למיחש שמא כתב הוא עצמו, אבל גוי לא שכיח שיכתוב. נהי דבספר תורה חיישינן לחומרא, אבל בתפילין דאפילו אי משתכח מאן דידע לכתוב לא שכיח שיכתוב תפילין כיון שאין לגוים צורך בהם, לא חיישינן להו וכשרים.'' ע''ש. ועיין עוד בקול יעקב שם ס''ק כז.

ולפי זה נראה שכיון שאין הגוים צריכים לכתוב מגילה כדי ללמוד בה, ממילא שמגילה שנמצאת ביד גוי היא כשרה. וכן נראה, שאף לגבי ס''ת בזה''ז לא מצינו שהגוי צריך לכתוב ס''ת כדי ללמוד בו כיון שיש הרבה חומשים מודפסים ואין צריך לכתוב ס''ת ביד כדי ללמוד ממנו, ולכן י''ל שבזה''ז אף ס''ת שנמצא ביד גוי הוא כשר. וכן הוא בערוך השלחן י''ד ס''רפא אות ז, וז''ל ''ולפי הנראה עתה אין הכנענים בקיאים כלל לכתוב ספר תורה. ולכן עתה נראה לעניות דעתי לפסוק כהרמב"ם, דבנמצא בידם כשרים, דבוודאי לקחו או גנבו מישראל.'' ולכן ה''ה דמגילה שנמצאת ביד גוי היא כשרה.

אלא יש לשאול, מאיזה טעם בס''ת בזה''ז שנמצא ביד גוי, שאין לחוש לשמא הוא לקח את הס''ת מאפיקורוס כגון מסופר רפורמי? כתוב בגיטין מה: ''נמצא ביד עובד כוכבים אמרי לה יגנז, ואמרי לה קורין בו.'' ופירשו התוספות שם ''טעמא דאמרי לה קורין בו משום דאיכא למתלי טפי שישראל כתבו דאין דרך עובד כוכבים לכתוב.'' ע''ש שיטת רש''י.

וכתב הפני יהושע שם על טעם התוספות הנ''ל, ''וצ"ל דנהי שאין דרך עכו"ם בעלמא לכתוב ס"ת אפ"ה בנמצא ביד מין יגנז משום שדרך מין לכתוב כיון דמחשבתו לעכו"ם. מיהו בנמצא ביד עכו"ם לא חיישינן שמא מין כתבו ואח"כ בא ליד העכו"ם זה כיון דישראל שכיחי טפי ועכשיו נמצא ביד עכו"ם אמרינן כל דפריש מרובא פריש ותלינן דשל ישראל הוא, מה שאין כן בנמצא ביד מין לא תלינן ברוב ישראל דאמרינן כאן נמצא וכאן היה מתחילתו כיון שדרכו ליכתוב כנ"ל ודו"ק.'' ע''ש.

ולכן אף בנד''ד י''ל שאין לחוש שהגוי לקח את המגילה מסופר רפורמי, שמגילה ''דישראל שכיח טפי'', וי''ל כל דפריש מרובא פריש. ולכן המגילה כשרה.

ב) ויש להוסיף על זה, שאמרו לי שאף דמצינו שיש קצת סופרים רפורמי, מ''מ בבית תפלתם הם קנו רוב הס''ת מסופרים כשרים כגון מסופרי ארץ ישראל וכו'. ולכן י''ל כאן ס''ס, שמא הגוי לקח הס''ת מישראל כשר, ואת''ל שהוא לקח את הס''ת מאדם רפורמי, אז עדיין אפשר שהס''ת היה נכתב ע''י ישראל כשר כדמצינו ברוב ס''ת שלהם.

ואף שלכאורה יש לדחות ס''ס זה משום חדא ספקיא הוא, דהיינו שמא הוא נכתב ע''י סופר כשר או לא, וכמ''ש התוספות כתובות ט. בד''ה ואב''א, דספק ספיקא משם אחד הוי כחד ספיקא, מ''מ מצינו שהרמב''ם חולק על זה כמבואר ברב המגיד הל' איסורי ביאה פ''ג הל''ב. ע''ש (ועיין אג''מ ח''ד א''ח ס''סב בזה). ועוד כבר כתב הש''ך בכללי ס''ס אות יב, שאם אחד משני הספיקות מתיר יותר עדיין יש להתיר, כגון ס''ס לגבי כלי עכו''ם, ספק נשתמשו בו היום ואת''ל נשתמשו בו היום שמא נשתמשו בו בדבר שהוא פוגם בעין או שאין נותן טעם. הרי לא אמרינן כאן שכל הספק חדא ספיקא נינהו, דהיינו אם יש כאן טעם לפגם או לא, וזה מפני ספק אחד מתיר יותר מן השני כמבואר בש''ך שם. ועיין עוד בזה בפר''ח שם אות יב, ובדברי מהרי''ט אלגזי בפ' שני דבכורות בדף י. בד''ה וראיתי להרב. ולכן ה''ה די''ל בנד''ד שספק שהגוי לקח הס''ת מישראל כשר מוסיף על הספק שמא הגוי לקח אותו מאדם רפורמי. עכ''פ אף בלי ס''ס הנ''ל עדיין י''ל כמ''ש הפני יהושע ''לא חיישינן שמא מין כתבו ואח"כ בא ליד העכו"ם זה כיון דישראל שכיחי טפי''.

ג) וגם אין לחוש לסב''ל בזה, שכשיש מחלוקת במציאות אם החפצא כשרה למצוה או לא, אז אם הדין הוא שהיא כשרה אז ממילא שמותר לברך עליה. ולכן כתב הרמב''ם הל' מגילה פ''א הל''יא, ''עיר שהיא ספק ואין ידוע אם היתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון או אחר כן הוקפה קוראין בשני הימים שהן י"ד וט"ו ובליליהם. ומברכין על קריאתה בי"ד בלבד הואיל והיא זמן קריאתה לרוב העולם.'' ע''ש.

הרי כשיש ספק במציאות, דהיינו אם העיר מוקפת מזמן יהושע או לא, אז שפיר הוא לסמוך על הרוב כדי לברך. ועיין ביביע אומר ח''ו י''ד ס''יב אות ב, שהאריך לבאר ראיה זו מהרמב''ם. וכן הוא ביחוה דעת ח''ג ס''ס ע''ש. ועיין עוד ביביע אומר ח''ב א''ח ס''טז אות ו. ולכן כיון בנד''ד יש ספק במציאות האם מגילה זו באה מסופר כשר או סופר רפורמי, וי''ל כל דפריש מרובא פריש כמ''ש הפנ''י הנ''ל, אז ממילא שמותר לברך על הגמילה כמו שמותר לברך על מגילה בדין הרמב''ם הנ''ל.

ד) אלא עדיין יש לדון בזה מטעם אחר, דהיינו אולי יש לחוש דשמא הגויה בנד''ד גנבה את המגילה או שהיא השליח של הגנב, וכל הסיפור שהיא השליח של חברה יהודי מקנדה, הוא שקר. ואף שכתב מרן א''ח ס''תרצא יא, ''אם קרא במגילה גזולה יצא'', מ''מ אולי הוא אסור לברך על המגילה כמ''ש המ''ב שם ס''ק ל, ''ועיין בפמ"ג דאפילו אם קנאו בשינוי מעשה וכדומה אפ"ה לא יברך.'' אלא כתב הכה''ח ס''תרמט אות טז, ''עיין לעיל סי' כ"ה או' פ"ו מה שהארכנו בזה וכתבנו שאין לברך על שום מצוה דאו' הבאה מן הגזל אע"ג דאיכא יאוש ושינוי מעשה או יאוש ושינוי רשות אלא א"כ יש ספק עם היאוש ושינוי רשות דאולי אינה גזולה וכההוא דאונכרי יעו"ש.'' וכן כתב הכה''ח ס''כה אות פו, ''וההוא דאונכרי שאני דהו"ל יאוש וגידול ושינוי רשות לכך מברכים עליהם אפי' ביום א' כמ"ש הלבוש שם. או י"ל מפני שהוא ספק... על כן אין לברך על שום מצוה דאורייתא הבאה מן הגזל אע"ג דאיכא יאוש ושנוי מעשה או יאוש ושינוי רשות אלא א"כ יש ספק עם היאוש ושינוי דאולי אינה גזולה וכההוא דאונכרי.'' ע''ש. ולכן ה''ה בנד''ד שאף את''ל שאולי הגויה גנבה את המגילה, מ''מ עדיין יש לברך עליה כיון שיש יאוש ושינוי רשות, וכמ''ש הסמ''ע ס''שסא ס''ק ד, ''סתם גזילה לא הוי יאוש - שהרי יודע מי גוזלו ויוציאנו ממנו במשפט, משא"כ בסתם גניבה דכיון דלא ידעו הבעלים מי גנבו מייאשו ממנו.''

ולכאורה עדיין יש לפקפק בזה כדי לומר שאין לברך על מגילה זו, שכתוב בקידושין עג. שיש לצרף מיעוטים לפלגא ולפלגא כמ''ש שם ''איכא מיעוט ארוסות ומיעוט שהלך בעליהם למד"ה, כיון דאיכא פנויה ואיכא נמי דמחמת רעבון הוה פלגא ופלגא''. ע''ש. ולכן אולי י''ל שיש לסמוך החשש שמא סופר רפורמי כתב המגילה לחשש שמא הגוי ודאי גנב את המגילה וא''כ אין לברך עליה, ולכן ''הוי פלגא ופלגא'' ואין לברך עליה.

או י''ל באופן אחר, דהיינו שיש ס''ס לחומרא שלא לברך, ספק שמא הגוי ודאי גנב את המגילה ואין לברך עליה, ואת''ל שזה אינו, אז שמא המגילה היתה נכתבה ע''י סופר רפורמי ולכן אין לברך עליה. ולכן יש ס''ס לחומרא כדי שלא לברך על המגילה.

אלא נראה שזה אינו, שמ''ש הכה''ח הנ''ל שאין לברך על חפצא של מצוה אף כשיש יאוש ושינו רשות וכו', הוא אינו מוסכם, ולכן אף כתב הכה''ח בס''כה אות פו, ''אמנם הר"ז אות ל"ו כתב דאם מכר הגזלן את התפילין לאדם אחר וכבר נתיאשו הבעלים ממנו מותר לברך עליו כיון שכבר קנה אותם הלוקח ע"י יאוש ושינוי רשות והרי הן כשלו ממש לכל דבר כמ"ש בח"מ סי' שנ"ג סעי' ג' עכ"ל ודבריו אלו לקוחין ממ"א סי' י"א ס"ק יו"ד וסי' תרמ"ט ס"ק ב' וג' יעו"ש.'' וכן נראה ממ''ש הב''י סוף ס''כה, וז''ל ''כתוב בארחות חיים בשם העיטור שמותר לברך על תפילין שאולים, אבל לא על גזולין דבוצע ברך נאץ ה' (תהלים י ג), עד שיהא בהם יאוש ושנוי רשות.'' הרי אחר יאוש ושנוי רשות מותר לברך על התפילין. ולכן אין כאן ס''ס ברור לחומרא כלל, ולכן עדיין י''ל שמותר לברך על המגילה זו.

ולפי זה למסקנה נראה שמותר לכתחילה לקרות מגילה זו, וגם מותר לברך עליה. כן נראה לענ''ד.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני