האם צורת האותיות מדאורייתא, ואם יש לסמוך על המסורה בצורת האותיות או מה שכתבו הפוסקים

לכבוד הרה''ג אורן גוטמן שליט''א

כתב כת''ר:

לפני מספר שנים למדתי הלכות סת"ם ובמהלך השנים התעוררו מספר ספקות הלכתיות אשמח אם הרב יוכל להתיר את הספקות.

מצינו בפסוקים האחרונים מחלוקות בגדר פסול והכשר של אותיות סת"ם (אין מדובר בפסולים המופיעים בראשונים אלא בדברי רבותינו האחרונים). כאן הנני עומד נבוך, כיצד יש להכריע במחלוקות אלו.

האם יש לקבל במסורת את צורת האותיות כגון מסופרים ותיקין, או שמא אפשר לדעת ולהבין מסברא את הכללים של צורת האותיות מתוך עיון בדברי רבותינו האחרונים כגון בעל המשנה ברורה ועוד.

כמו כן, ברצוני לשאול האם מחלוקת בצורת האותיות נחשבת למחלוקת בדאורייתא או דרבנן?

הנפק"מ כאשר יש מחלוקת בצורת האותיות, ובשעת הדחק כאשר בבדיקת מזוזה לאדם שאינו שומר תורה ומצוות שאם לא נקל לו אז יש חשש שלא יקיים את מצוות המזוזה. ע''כ דברי כת''ר.

א) צורת האותיות היא מדאורייתא כיון דבעינן ''כתיבה תמה''. וזה כמ''ש בשבת קג: ''וכתבתם שתהא כתיבה תמה, שלא יכתוב אלפין עיינין עיינין אלפין, ביתין כפין כפין ביתין, גמין צדין צדין גמין, דלתין רישין רישין דלתין, היהין חיתין חיתין היהין, ווין יודין יודין ווין, זיינין נונין נונין זיינין, טיתין פיפין פיפין טיתין, כפופין פשוטין פשוטין כפופין, מימין סמכין סמכין מימין, סתומין פתוחין פתוחין סתומין...''.

אלא עדיין יש לחלק בזה כמ''ש המבי''ט בקרית ספר הל' ס''ת פ''א הל''יט, וז''ל ''פיסול דיבוק אות באות כששתי האותיות נכרות נראה דהוי מדרבנן, אבל אם אין האות נכרת מצד דבקותה או כל אות שכתב שאין תינוק לא חכם ולא טפש יכול לקרותה פסול מדאוריתא דלא הוי כתיבה תמה....לפיכך צריך ליזהר בצורת האותיות שלא תדמה זו לזו.'' ע''ש.

ונראה שאין זה תלוי רק באם תינוק יכול להכיר את האות או לא. וזה כמ''ש הב''י א''ח ס''לו, וז''ל ''ובכל אות שיש בה ספק מייתינן ינוקא דלא חכים ולא טיפש. מהר"י קולון ביארו יפה, שכתב בשורש ס"ט על יוד"י האל"ף והפ"א שאינן נוגעות, פשיטא שאין להכשירו על ידי קריאת תינוק, שלא נאמרו דברים אלו אלא היכא שנפסקה האות ובציר ליה שיעורא, כגון וי"ו קטיעא שאנו מסופקים אם הגיע לאורך וי"ו או אם כשיעור יו"ד, ולכך תועיל קריאת התינוק, דגילוי מילתא בעלמא הוא דאורך וי"ו יש לה מדלא קראה יו"ד. אבל היכא דפשיטא לן שאין האות בצורתה, מה תועיל בראיית התינוק? ועינינו הרואות שאין האות בצורתה.''

וכן כתב הריב''ש ס''קכ, וז''ל ''ואין אומרין בכיוצא בזה להראות לתינוק לא חכם ולא טפש, שהרי אפילו טפש שבטפשים יקראנה מ"ם שהרי אין פסלותה מפני שדומה לאות אחרת אלא שאינה כתובה כהלכתה, ולא אמרו להראותה לתינוק אלא בו' הדומה ליו"ד כההיא דויהרג דבפרק הקומץ רבה.'' ע''ש.

וכן כתב התשב''ץ ח''א ס''נ, וז''ל ''שלא הוזכר בגמ' תינוק דלא חכם ולא טפש אלא כשצורת האות נעשית כהלכתה וענין אחר גורם להפסידה, כגון נקב בההיא אמרי' זיל אייתי תינוק לא חכים ולא טפש וכו', כדאיתא התם בפ' הקומץ רבה (מנחות כ"ט ע"ב), אבל אם האות לא נעשית כתקנה אע"פ שהתינוק קורא אותה אינה כשרה וזה לא הוצרך להזכיר בברייתא.'' ע''ש.

ולכן אף אם התינוק מכיר את האות, מ''מ אם אנו רואים שיש פיסול בגוף צורת האות כגון ''יוד"י האל"ף והפ"א שאינן נוגעות'', אז עדיין אין כאן ''כתיבה תמה'' והאות פסולה מדאורייתא כמ''ש הקרית ספר הנ''ל.

וכן הוא בנודע ביהודה מה''ק י''ד ס''עח, שנשאל לגבי ''ספר תורה שנמצא רגל השמאלי בה' אחרונה שבשם בן ד' נוגע לגג ונראה כחי"ת לעין כל רואה''. והוא כתב שם לחלק בין סת''מ וגט, וז''ל ''אלא ודאי דאין כוונת מהרא"י על כתיבת ספר תורה ותפילין דשם בעינן כתיבה תמה, רק על גט קאי שפלפל שם אם בעינן בגט כתיבה תמה, ושפיר רצה להוכיח מדברי התוס' הנ"ל דבגט כשר ה"א כמו חי"ת וכן וי"ו כמו יו"ד, אבל בספרים תפילין ומזוזות ודאי פסול, וא"כ בודאי בסיני ניתנה כך שלא נגע גגה ברגל השמאל, ובגט לפי דעת התוס' הזו לא בעינן האותיות כמו שניתנו בסיני, וא"כ עכ"פ בספר תורה אין קדושת השם עליו. וא"כ אני תמה על מהר"ם פאדווה שעלה בדעתו דלדעת התוספות השם כשר כך. ולא כך הוא לענ"ד.'' ע''ש. משמע מזה שכתיבה תמה היא הלכה למשה מסיני, ש''בודאי בסיני ניתנה כך''.

וכן נראה ממ''ש החתם סופר י''ד ס''רסח, וז''ל ''...אבל פשיטא דלריב"ש ולהסוברים כוותי' חית בלא חוטר פסול כמו ההי"ן שאינם תלוין בחדא מחתא מחתינהו רב אשי, ובאמת להריב"ש דברי רב אשי מאוד תמוהים דתלה בספרא מה שמקובל מימות מרע"ה מסיני, וע"כ היה נראה יותר דעת החולקי' דהלכה למשה מסיני כך היה החתי"ן וה"הין בב' התמונו' ועל שניהם אמרה הברייתא שלא יעשה סופר א' החתי"ן שלו בספרו כמו היה"ן שבאותו הספר, וכן בהיפך, אבל לעולם ב' התמונות הם למשה מסיני ואתי רב אשי למימר דספרי דווקני נזהרים בשניהם אפי' בספר א'.'' ע''ש. משמע שצורת האותיות היא הלכה למשה מסיני.

וכן נראה ממ''ש החתם סופר י''ד ס''קנח, וז''ל ''אמנם בהריב"ש סימן ק"כ מוכיח דפסול אפי' בדיעבד מדאמרי' פ' הבונה וכתבתם כתיבה תמה.'' משמע שהוא פסול אפילו בדיעבד כיון שהיא מן התורה.   

וכן הוא בשו''ת ערוגת הבושם א''ח ס''ח, שכתב בשם מלאכת שמים כלל כו ס''ק לה, ''והביא עוד שם בשם תשו' הרד''ק ס''ע שהאריך ומסיק שכל שאין האות כצורתו בלוחות פסול דאורייתא הוא ע''ש.''

וזה כמ''ש המ''ב ס''לו, במשנת סופרים, בצורת אות כ', וז''ל ''ואם עשה לה זוית מאחוריה למעלה או למטה פסולה, ויש מקילין ביש לה זוית מלמעלה כיון שהיא עגולה למטה, וכיון שהוא מלתא דאורייתא צריך להחמיר כדעה הראשונה דפסול.'' ע''ש. וכן כתב בביאור הלכה לאות ט' ד''ה ולא, וז''ל ''וכיון דהוא מילתא דאורייתא צריך להחמיר''. ע''ש.

וכן הוא בקול יעקב ס''רפח אות ב, לגבי כתיבת מזוזה, וז''ל ''ובכתב קטן פשיטא דטוב למעט מהגליון ולהוסיף על הכתב דבנקל ישתנו צורת האותיות ע"י כתיבה הקטנה או יתקלקלו האותיות והוא פיסול דאורייתא.'' ע''ש. ולכן כשיש מחלוקת הפוסקים בצורת האותיות צריך להחמיר בספק דאורייתא.

ויש לחקור במ''ש הלבושי מרדכי י''ד קמא ס''קפז, שאחר שהוא הביא הנו''ב וחת''ס הנ''ל, הוא כתב ''מ''מ בכ''ף כזה שנמשך עוקצו להלן, מי יימר דזה הוא בכלל הלכה למשה מסיני, והלא בנמוקי יוסף מה' ס''ת בדלי''ת ורי''ש ובי''ת אחר שהזהיר בתמונתן, כתב אם יש ספיקא מהני הכרת תינוק דלא חכם ולא טפש, ונד''ד ודאי בכלל ספיקא.'' ע''ש.   

משמע  מזה שאף דין הכרת תינוק דלא חכם ולא טפש, הוא הלכה למשה מסיני, ולכן אם יש איזה ספק בצורת האות אז יש לסמוך על התינוק. וזה כמ''ש הקרית ספר הנ''ל ש''כל אות שכתב שאין תינוק לא חכם ולא טפש יכול לקרותה פסול מדאוריתא דלא הוי כתיבה תמה.'' מ''מ כתבתי לעיל בשם המהרי''ק והריב''ש והתשב''ץ, שאין זה מועיל בכל אופן, כגון ''היכא דפשיטא לן שאין האות בצורתה''.  

ולכן כשיש ספק בצורת האותיות צריך לאזיל לחומרא, אא''כ הוא אפשר לברר את הספק ע''י תינוק דלא חכם ולא טפש באופן שכתבתי לעיל.

ב) וכתב כת''ר, ''האם יש לקבל במסורת את צורת האותיות כגון מסופרים ותיקין, או שמא אפשר לדעת ולהבין מסברא את הכללים של צורת האותיות מתוך עיון בדברי רבותינו האחרונים כגון בעל המשנה ברורה ועוד.''

נראה שמה שצריך לסמוך על המסורה זה רק כשיש ספק במציאות, ולא כשיש ספק בדין שבזה יש ללמוד מספרי הפוסקים. ולכן כתוב בחולין סב: ''דרש מרימר תרנגולתא דאגמא אסירא חזיוה דדרסה ואכלה.'' ופירש''י שם, ''חזיוה דדרסה ואכלה. ראוה חכמים שדורסת ואוכלת והיינו גירותא דאמרי' לקמן בפ' כל הבשר (דף קט:) אסר לן גירותא שרא לן לישנא דכוורא שטעמו כטעמו, ומתוך שאין אנו בקיאין בהם נראה לי דעוף הבא לפנינו יש לומר שמא ידרוס דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה ולאחר זמן ראוה שדורסת, ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור, ושלא מסרו לנו יש לחוש, ובמסורת יש לנו לסמוך כדאמר לקמן (דף סג:) שעוף טהור נאכל במסורת.''

וזה כמ''ש שם סג: ''א"ר יצחק עוף טהור נאכל במסורת נאמן הצייד לומר עוף זה טהור מסר לי רבי, א"ר יוחנן והוא שבקי בהן ובשמותיהן, בעי ר' זירא רבו חכם או רבו צייד? ת"ש דא"ר יוחנן והוא שבקי בהן ובשמותיהן, אי אמרת בשלמא רבו צייד שפיר, אלא אי אמרת רבו חכם בשלמא שמייהו גמיר להו אלא אינהו מי ידע להו, אלא לאו ש"מ רבו צייד ש"מ.'' עיין רש''י שם.

נראה מזה דבעינן מסורה רק כשיש ספק במציאות כגון אם דרך עוף זה לדרוס או לא. אולם כשיש ספק בדין כגון באיזה דין אם אנן קי''ל כראשון זה או כראשון אחר, אז צריך ללמוד מ''ש בספרי הפוסקים כדי לידע הכרעת הדין.

וגם מצינו שלפעמים אין המסורה כל כך חזקה, שהרי מפעם לפעם היא טועה, וזה כמ''ש רש''י הנ''ל ''הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה, ולאחר זמן ראוה שדורסת''. הרי בתחילה הם היו מחזיקין בטהורה לפי המסורה שלהם, אבל אח''כ הם ראו שמסורה זו היא טועה, שהם ראו שעוף זה דורס ואוכל.

וגם מצינו לגבי פסוקי התורה שאין המסורה ברורה וכמ''ש התוספות שבת נה: ''מעבירם כתיב. הש"ס שלנו חולק על ספרים שלנו שכתוב בהם (מעבירים), וכן מצינו בירושלמי בשמשון והוא שפט את ישראל ארבעים שנה, מלמד שהיו פלשתים יראים ממנו כ' שנה אחר מותו כמו בחייו, ובכל ספרים שלנו כתיב כ' שנה (שופטים טז).''

ואף כתוב במס' סופרים פ''ו ד, ''א"ר שמעון בן לקיש שלשה ספרים נמצאו בעזרה, ספר מעונה ספר זאטוטי ספר היא, באחד מצאו כתוב מעון ובשנים כתוב מעונה אלקי קדם, וקיימו שנים ובטלו אחד, באחד מצאו כתוב וישלח אל זאטוטי בני ישראל, ובשנים מצאו כתוב וישלח את נערי בני ישראל, וקיימו שנים ובטלו אחד, באחד מצאו כתוב אחד עשר הוא ובשנים מצאו כתוב אחד עשר היא, וקיימו שנים וביטלו אחד.'' ע''ש. משמע מזה שכתיבת כל ס''ת היא לפי המסורה שלו, ועדיין יש טעות במסורות אלו.

ולכן נראה בנד''ד שאם אפשר לידע צורת האות לפי מה שכתבו הפוסקים, אז יש לסמוך עליהם. אלא אם יש איזה ספק בצורת האות שאינו נזכר בדברי הפוסקים אז צריך לחקור במסורה, או י''ל ספק דאורייתא לחומרא, אם לא באופן דמועיל הכרת תינוק כדלעיל.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני